החלטה בתיק ע"א 1556/13

           לפניי בקשה להטלת צו עיקול זמני, במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בתיק פש"ר 9590/06 מיום 18.2.2013.

1.                 המבקשת היא חברה לייצור ציוד למאפיות. המשיב 1 (להלן: המשיב) רכש מהמבקשת ציוד מבלי ששילם דבר תמורתו. בגין אירוע זה הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיב. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חובו של המשיב עומד על סך של 433,000 ש"ח. בעקבות זאת  פתחה המבקשת תיק בלשכת ההוצאה לפועל. יצוין כי לא הובאו בפניי פרטים נוספים על ההליך המשפטי האמור, וכי גובה החוב שננקב מבוסס על טענות המבקשת בלבד, אשר לא נסתרו על ידי המשיב.

ביום 16.3.2007 ניתן נגד המשיב צו כינוס נכסים בתיק פשיטת רגל שנפתח בעניינו, על פי בקשתו. במסגרת צו זה ניתן צו לעיכוב כל ההליכים נגדו, לרבות תיק ההוצאה לפועל של המבקשת. ביום 29.10.2009, לאחר תהליך של תשלומים חודשיים לצורך השבת הכספים לנושים, ולאחר שהמשיב העביר את הסכום שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה בה נפצע לקופת הכינוס, הוחלט על מתן צו הפטר חלוט בעניינו. בדיעבד התברר שהמבקשת, אשר הייתה הנושה הגדול ביותר של המשיב, לטענתה, לא הגישה תביעת חוב ועל כן חובה לא נכלל במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

2.                 משנודע למבקשת על הליכי פשיטת הרגל ועל צו ההפטר שהוצא נגד המשיב, הגישה ביום 12.2.2013 לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל או לחילופין בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. ביום 18.2.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה האמורה. מהחלטת בית המשפט עולה כי במסגרתה נדחו גם בקשות שונות שהגישה המבקשת למתן צווי עיקול שמושאם אינו ברור. בית המשפט קבע כי מאחר שמדובר בתיק שניתן בו צו הפטר, אשר סיים את ההליכים בתיק עוד בשנת 2009, יש למחוק את הבקשות שהוגשו על ידי המבקשת.

3.                 על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו הוגשה הבקשה שלפניי להטלת צו עיקול זמני על נכסי וכספי המשיב המוחזקים אצל צד ג' וכן על רכבו של המשיב. לעניין זה נטען בבקשה שרכבו של המשיב נגנב ובימים אלו מתנהלת תביעה כספית של המשיב בגין גניבת הרכב. פרטים על תביעה זו לא סופקו.

לטענת המבקשת, רק לאחרונה, ביום 10.2.2013, נודע לה על הליך פשיטת הרגל שהתקיים נגד המשיב, ועל צו ההפטר שהוצא לו עוד בסוף שנת 2009. לטענתה, המשיב פעל במכוון ובזדון כדי להעלים מעיני המבקשת את דבר קיומו של ההליך בשל חובו אליה, אשר כאמור קיבל תוקף של פסק דין. עוד נטען כי המשיב פעל בחוסר תום לב שעה שנמנע מלהודיע למבקשת על אודות צו הכינוס שהוצא נגדו, ואשר כתוצאה מכך המשיכה המבקשת לפעול ללא הרף לגביית חובה, תוך ניהול תיק הוצאה לפועל נגד המשיב, כך המבקשת. יתר על כן, מפאת חוסר ידיעתה על ההליכים האמורים לא הגישה המבקשת תביעת חוב וכך חובו של המשיב כלפיה, שהוא הגדול מבין חובותיו, לא נלקח בחשבון במסגרת הליך פשיטת הרגל וממילא היא לא זכתה לקבל כל סכום מקופת פשיטת הרגל. לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי לא יגרם למשיב כל נזק מהטלת העיקול הזמני על כספיו המוחזקים אצל צד שלישי. מאידך, קיים חשש סביר שאי מתן הצו המבוקש יכביד על ביצוע הליך גביית חובה מהמשיב אם יתקבל הערעור שהגישה, שהרי מדובר באדם שבמשך שנים רבות לא פרע את חובו, התנהלות אשר יש בה כדי להעיד על העתיד לבוא.

4.                 לטענת המשיב סיכויי הערעור של המבקשת הם נמוכים ביותר. עיקר טענותיה נוגעות לכך שלא ידעה על הליכי הכינוס שמתנהלים נגדו, שתחילתם ביום 16.3.2007, ועל צו ההפטר שהוצא בשנת 2009. המשיב סבור כי המבקשת אכן ידעה על הליכי הכינוס משהגישה בקשות שונות נגד המשיב ללשכת ההוצאה לפועל לאחר מתן צו הכינוס, וקיבלה תשובות המלמדות על הליך פשיטת הרגל המתנהל. כמו כן נטען כי המבקשת קיבלה לידיה את כלל ההחלטות בתיק פשיטת הרגל שהתנהל נגד המשיב מלשכת ההוצאה לפועל בה התנהל התיק של המבקשת. בנוסף, במסגרת הבקשה למתן צו כינוס הצהיר המשיב על כלל חובותיו לנושים שונים, וביניהם המבקשת. לאחר מתן צו ההפטר פנה המשיב לטענתו לכל לשכות ההוצאה לפועל שניהלו תיקים בעניינו, ודאג לסגירתם. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת יתר התנאים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני, לרבות חשש כי אם יתקבל ערעורה לא תוכל להיפרע ממנו. נטען כי המשיב לא יצר חובות חדשים מאז מתן צו ההפטר, וכיום הוא מחזיק בעבודה קבועה בשכר קבוע.

5.                 לטענת המשיב 2, הוא הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר), המבקשת לא עמדה במסגרת הזמן שמציבה פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להגשת תביעות חוב (שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס). פנייתה הראשונה של המבקשת למשיב נעשתה רק בשנת 2013, וזאת כאשר היא מנהלת, לכאורה, תיק הוצאה לפועל נגד המשיב. עוד נטען כי כבר ביום 29.4.2007, בסמוך למתן צו הכינוס נגד המשיב, נשלחה על ידי הכנ"ר הודעה ללשכה המרכזית של מוסד ההוצאה לפועל, המורה להקפיא את כלל הליכי ההוצאה לפועל בעניינו של המשיב, לרבות התיק של המבקשת. כמו כן פורסמו בעיתונים וברשומות, כדרישת החוק, הודעות על מתן צו הכינוס וצו ההפטר ואף נשלחו הזמנות לאסיפת נושים לכלל הנושים שפורטו על ידי המשיב, וביניהם המבקשת. מכאן שלעמדת הכנ"ר קמה למבקשת חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית, ואין לה אלא להלין על עצמה. לעניין התנאים שנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני, טוען הכנ"ר כי המבקשת לא עמדה בנטל של שיקולי היושר הנבחנים במסגרת בקשה זו, וכי התנהלותה הקלוקלת אינה מצדיקה קבלת הסעד הנדרש. לעניין מאזן הנוחות, אין מקום לחייב את המשיב, אשר הופטר מחובותיו לפני מספר שנים, לשאת במחדליה של המבקשת. הכנ"ר מפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר חזקה כי שקל את עניינם של כלל המעורבים בפרשה והחליט כי ראוי לתת למשיב 1 צו הפטר.

6.                 לאחר עיון בטיעוני המבקשת ובתגובות המשיבים מצאתי שדין הבקשה להידחות. השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ובמסגרתו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כך גם שיקולים שביושר ובצדק, לרבות תום ליבו של המבקש בהגשת הבקשה ושאלת המידתיות במתן הסעד, יילקחו בחשבון (ראו: תקנה 362 לתקנות). כמו כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים לעניין הסעד הזמני הקונקרטי שנדרש, ובמקרה דנן תנאי תקנה 374 לתקנות העוסקת בסעד של עיקול זמני (ראו: רע"א 1998/07 בדארנה נ' עיזבון המנוח עלי בדר בדארנה(11.6.07); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, עמ' 4 (24.10.07)). תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (ראו: גורן, בעמ' 522-520; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר(29.1.07) (להלן: עניין גב ארי)).

7.                 מן הכלל אל הפרט. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי הערעור של המבקשת, המתמקד בהיעדר מודעות מצידה להליכי פשיטת הרגל נגד המשיב, אינם גבוהים. אין חולק כי המבקשת לא הגישה תביעת חוב במסגרת הזמן הסטטוטורית. טענות המערערת בדבר אי ידיעתה תוך הטלת האחריות לכך על המשיב, נטענו באופן של "זריקה לחלל האוויר" מבלי שהדבר הוכח ומבלי שניתנה כל ראיה לכך. לכך מתווספות שלל הראיות שהובאו על ידי המשיבים, המוכיחות כי ההליכים האמורים פורסמו כדין. עוד לעניין זה אציין כי תמוהה בעיני העובדה שהמבקשת, אשר טענה כי לא חדלה מלפעול כדי לגבות את חובה במסגרת תיק ההוצאה לפועל נגד המשיב, לא גילתה כי תיק זה נסגר כבר לפני למעלה משלוש שנים.

8.                 זאת ועוד, הרציונאל העומד מאחורי צו ההפטר הוא סופיות חובותיו של פושט הרגל ומתן אפשרות בידו לפתוח דף חדש בחייו (ראו לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 197 (מהדורה שלישית, 2010)). הטלת עיקול זמני תביא לפגיעה במשיב אשר ניהל על פניו הליך פשיטת רגל כדין וקיבל צו הפטר כדין. הפגיעה מתעצמת משעברו שלוש שנים מהיום בו ניתן צו ההפטר, במהלכן הסתמך המשיב על היותו נקי מחובות והחל לשקם את חייו תחת הנחה זו. מבחינת יסוד ההכבדה, מלבד עברו של המשיב בכל הנוגע להשבת חובות, לא הוכח חוסר יכולת של המבקשת להיפרע ממנו בעתיד אם יתקבל ערעורה. המשיב מצידו מעיד על תקופה ארוכה, מאז מתן צו ההפטר נגדו בשנת 2009, בה לא צבר כל חוב נוסף והוא עובד תמורת משכורת קבועה. לא הוכח חשש להברחת נכסים וכן לא הוכח כי אמצעיו הכספיים של המשיב אינם מספיקים כדי לשלם את החוב מושא הבקשה (ראו והושוו: עניין גב ארי; רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (19.3.06)). על כן, נראה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, ולכל הפחות לא הוכח אחרת.

לסיום יצוין כי אף אם המבקשת לא ידעה דבר על אודות ההליכים המתנהלים נגד המשיב, סבורתני כי הפניית האשמות כלפי המשיב בדבר פעולה בזדון ובמכוון במטרה להסתיר את דבר ההליכים, מבלי להביא בדל של ראיה לכך, יש בה משום חוסר תום לב.

הבקשה אפוא נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגובה של 4000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח בתמוז תשע"ג (26.6.13).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: